הטבלה שנתנתה לי תקווה להתמיד בהנקה

באחד משיטוטי באינטרנט בחודש אחרי הלידה של הבן הבכור שלי נתקלתי בטבלה. זה היה בלילה, הנקתי עם כאבים עצומים, נשכתי שפתיים ברגעי החיבור. כדי לצלוח את ההנקה הארוכה והכואבת הייתי קוראת באינטרנט מהפלאפון. מסיחה את דעתי ומנסה לפתור את הבעיה שהעסיקה אותי כל הזמן – למה ההנקה לא מצליחה?

הייתי קרובה ליאוש. התחלתי להבין שלמרות המאמצים המטורפים שלי כנראה אצטרך להפסיק להניק. הייתי עייפה, כאובה והבן שלי עדיין היה צריך השלמות תמ"ל. בנוסף לא הצלחתי להניק בישיבה – רק בשכיבה במיטה. ובעיקר – כאב לי!

הטבלה הזאת הייתה דומה למה ששירטטתי בכישרון רב באקסל. אני לא זוכרת מאיפה המקור אבל אני זוכרת היטב את מה שהיה רשום ליד הטבלה. מסתבר שאצל רוב האמהות, בגיל 6 שבועות ההנקה מתחילה להיות קלה יותר מהכנת תמ"ל. דרגת הקושי של הנקה ממשיכה לרדת עד גיל 8 שבועות. בשלב זה אמהות מניקות בקלילות, שולפות שד בלי לחשוב פעמיים ובלי לנשוך שפתיים.

זה נתן לי תקווה וגם יעד. החלטתי שאתאמץ להניק עד שהבן שלי יהיה בן 6 שבועות.

אני זוכרת בבירור את אותו שבת חול המועד סוכות. הלכתי לחדר כדי להניק את הבן שלי על המיטה. כן, עדיין הנקתי בשכיבה בלבד.

"זה היום האחרון," אמרתי לאמא שלי. עוד קיוויתי שיקרה נס ואיכשהו הכל יסתדר.

"אולי תנסי בישיבה פעם אחת אחרונה?" היא הציעה לי. "אין לך מה להפסיד."

אז ניסיתי. זה כאב. ואז החלטתי לנסות בצורה קצת שונה. הפעם זה עבד! אני לא אשקר. עוד כאב לי. אבל פחות. בעיקר – הצלחתי להניק בישיבה וככה אפשר להמשיך להניק. ידעתי שלהניק בשכיבה בכל מקום זה פשוט לא ריאלי וככה לא אוכל להמשיך.

עשיתי המון טעויות בתחילת ההנקה של הבן שלי. חלקם בגלל אילוצים שלא תלויים בי – אבל רובם מחוסר ידע וכלים. מהטעויות שלי למדתי המון. למדתי מה לא לעשות וגם מה נכון לעשות ואיך. הטבלה הזאת לימדה אותי שיש לנו כוחות מוגבלים. כשאני מייעצת לאמא אנחנו חושבות ביחד מה הכוחות שלה. בין אם המטרה היא הגעה להנקה מלאה, שילוב בקבוקים או גמילה מהנקה.

לך אמא שעובדת קשה ומשקיעה בהנקה אני רוצה להגיד שני דברים: קודם כל, הנקה לא אמורה להיות סבל! יש כלים שיכולים לעזור לך. אל תהיי גיבורה עד שיגמרו לך כל הכוחות. דבר שני – תסתכלי בטבלה ותזכרי: ההנקה קשה בהתחלה אבל בהמשך המאמץ פוחת. הנקה היא השקעה לטווח ארוך.