יום המחמאות העולמי

זה מזכיר לי סיפור מצחיק על מחמאות ויעוץ הנקה.

לפני כמה חודשים, עזרתי לאמא אלופה כמה שעות אחרי לידה, במחלקת יולדות בבית חולים לניאדו. התינוק שלה, 4 קילו של מתיקות וכח רצון, נחוש לינוק. האמא, שזהו הילד הראשון שלה, גם היא מלאת רצון עז להניק. רק שיש כאן איזשהו קושי בחיבור.

עם הנתונים שהיו, זה דורש מאמץ וגמישות. האמא זורמת איתי – וגם התינוק שלה, והם מצליחים להגיע להנקה. אני מתפעלת מהאמא הנחושה. מחמיאה לה על המאמצים, על הידיים הטובות שלה, שבקלות מחקות את התנועות שלי, וגורמות לפלא הזה – לחיבור של ההנקה – לקרות.

"טוב, אבל את אומרת את זה לכל האימהות". היא שוללת אותי עם חיוך גדול.

אני מבולבלת. "מה הכוונה?" "נו, שמעתי אותך עם האימהות האחרות בחדר – את מחמיאה לכולן."

אני צוחקת. היא צודקת וגם לא צודקת.

הרי ממנה התפעלתי מהגמישות המחשבתית שלה, מהנכונות שלה להתאמץ. החמאתי לה על דברים שהיו רק שלה. מהשכנה שלה לחדר, מן הסתם התפעלתי מדברים אחרים.

האמת היא שאני משתדלת להאיר את הטוב בכל אמא שאני פוגשת. התקופה אחרי הלידה היא כל כך מאתגרת. אימהות נמצאות ברכבת הרים הורמונלית. בפרט אימהות אחרי לידה ראשונה, שמגלות שהן אחראיות ליצור הקטן הזה עם כל מה שזה כולל.

מחמאות נותנות לנו את הביטחון להאמין בעצמנו. להבין שזה בא לנו טבעי. שאנחנו מסוגלות להיות אימהות מדהימות.

זה דורש כזה קצת ממנו להחמיא, ונותן כל כך הרבה למקבל. למי החמאת היום?